מאת יולה. מ.
אי שם בארץ רחוקה, חי לו חמור בודד ועצוב.
הבעלים שלו העבידו אותו בפרך. הוא סחב משאות כבדים בדרכים עקלקלות ותלולות.
בכל מזג האוויר, בקור ובחום, בגשם ובשרב, הוא היה מסיים את המסע עד סופו, כשהוא מותש, רעב ומחוסר כוחות.
יום אחד, התמזל מזלו לפגוש בחמור אחר, צעיר ונמרץ.
הם עשו יחדיו דרך מפרכת, זה לצד זה במשך ימים ארוכים.
תוך זמן קצר נוצרה בינהם ידידות מופלאה והם עודדו אחד את השני.
החמור הצעיר ראה שחברו החדש הולך ונחלש, וכי לא יוכל לשרוד עוד זמן רב את העבודה הקשה המוטלת על כתפיו.
לילה אחד במהלך המסע המשותף שלהם, ראה החמור הצעיר בחלומו חד קרן אצילי ויפה.
זה היה סוס לבן גדול ומרשים, עם קרן חדה בוקעת מתוך מצחו.
החמור הצעיר השתהה למראהו המהפנט של החד קרן.
החד קרן הרים את רגליו הקדמיות בצהלה, והצביע עם קרנו לכיוון גבעה שבקושי נראיתה בחושך.
"אתה חייב להציל את החבר שלך. שם, מעבר לגבעה, נמצא מקום מקלט לחמורים. החמורים במקלט חופשיים משיעבוד וחיים בעושר ובאושר. ויש שם שפע של גזרים ותפוחים שהם יכולים לאכול מתי שמתחשק."
החד קרן הרים שוב את רגליו הקדמיות בצהלה, ובא לפנות בחזרה אל דרכו.
"רגע", עצר בו החמור הצעיר, "איך אדע כיצד לעזור לו להגיע לשם?"
החד קרן סובב את ראשו והביט הישר אל תוך עיניו.
"כשיגיע הרגע המתאים, אתה תדע כיצד"
ופנה אל דרכו כשהוא מתרחק במהירות הבזק עם הרוח.
החמור הצעיר התעורר נרגש מהחלום.
במשך כל היום, תוך כדי המסע המפרך, זכרונות מהחלום לא הרפו ממנו. הוא היה נחוש להציל את חברו, אך לא ידע איך בדיוק יעשה זאת. והמילים 'אתה תדע כיצד' הדהדו בראשו.
המסע עבר בעמק שופע צמחייה, ולפתע הופיעה הגבעה מהחלום.
החמור הצעיר לא האמין למראה עיניו. -"חברי הטוב!" – נער בהתרגשות. "שם מעבר לגבעה נמצא מקום מקלט לחמורים, בו תהיה חופשי ומאושר ויהיו לך גזרים ותפוחים בשפע! החד קרן יוביל אותך לשם. תעשה את עצמך כאילו אינך יכול ללכת עוד והחד קרן יגיע להציל אותך!"
"ומה איתך?" ענה החמור המבוגר "לא תבוא איתי אל מקום המקלט?"
"לא כעת" – ענה הצעיר "אני מחפש אחר אמא שלי שמשועבדת לבעלים אחרים. ניפגש ביום מן הימים במקלט לחמורים, אני בטוח בזה, חברי הטוב! שתהיה לך דרך צלחה!"
החברים נפרדו בדמעות, והחמור המבוגר החל לפסוע לאט יותר, לצלוע עד שנפל.
בעליו ניגש אליו, בדק אותו, ברוגז רב הוריד ממנו את המשא הכבד וקשר אותו לעץ.
בעליו המשיך הלאה עם החמורים האחרים והחמור המבוגר נותר לבד באמצע העמק.
החל להחשיך, ציפורים צעקו בעודן מתכוננות לשנת לילה. אחר כך חושך מוחלט ירד על העמק ונהיתה דממה.
החמור שלנו רעד מקור ומפחד. ספק כבד לגבי בואו של החד קרן חילחל לתוכו. "הצילו! הצילו!" נער בתוך החשיכה ובכי חרישי בקע מגרונו.
ואז עלה הירח מבעד לגבעות והאיר את העמק באור עוצמתי. צל כהה שהופיע מכיוון עליית הירח, הלך והתקרב.
ככל שהתקרב הצל, ניתן היה לראות טוב יותר שמדובר בסוס גדול, לבן ומרשים עם קרן חדה בוקעת מתוך מצחו, שדהר במהירות הבזק ורעמתו התנוססה עם הרוח.
כהרף עין חתך החד קרן עם קרנו החדה את החבל איתו היה קשור החמור לעץ.
החד קרן הרים את רגליו הקדמיות בצהלה ופנה אל החמור: "בוא אחריי!"
והחמור שלנו, כולו נרגש שהחד קרן הגיע להצילו, דהר בעקבותיו אל מעבר לגבעה, אל מקום מקלט לחמורים,
בו הוא חי בשלווה עד עצם היום הזה ואוכל המון גזרים ותפוחים טעימים.
